גניה (אג'ני) משען מספרת על חטיפת בנה רפאל מבית חולים דונולו יפו

חטיפת ילדי תימן: מה מסתירה המדינה? , עקיבא לם , 23.06.15 , ynet

מסמכי ועדת החקירה שהוקמה ישארו חתומים במשך שבעים שנה. אבל בני הדור השלישי לא מוותרים על המאבק לחשיפת האמת

שנתיים לאחר שנפטר הרב עוזי משולם, שנאבק לחשיפת פרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח והבלקן, ציינו ביום ראשון את יום הזיכרון והמודעות לפרשה, ביוזמת עמותת עמר״ם. האירוע המרכזי בתל-אביב התקיים בשיתוף מכון ״שחרית״. "זה התפקיד שלנו", אומרת יעל גולן, סמנכ"לית המכון.

גולן גדלה על סיפורו של דודה, רפאל, שנחטף כשהיה בן חמישה חודשים. "סבא וסבתא עלו מדמשק", היא אומרת בשיחה עם ערוץ 20. "הם היו ציונים נלהבים, וניסו לצאת מסוריה לכל אורך שנות ה-40', עד שבספטמבר 49' הצליחו לעלות ארצה בעלייה בלתי לגאלית, דרך ביירות, והיטלטלו על סירת דייגים עם ששה ילדים, בהם אמי, ואחיה הקטן, התינוק".

"אין גופה, אין קבר, אין תעודת פטירה"

השהות במעברה בבית ליד הייתה קשה. שבוע וחצי אחרי שעלו ארצה, מתאר הסב מרדכי משען ביומנו ליל רוחות פרצים כשהוא ליד מיטת בנו החולה רפאל.

״באחד הלילות״ הוא כותב, ״רוח זוועות נשבה, וגשם שוטף ירד מן השמים. הילדים הקטנים שישנו באהל אתנו הצטננו וחלו בשלשול עם חום. התינוק הקטן רפאל בן חמשת החודשים קיבל הרעלת קיבה״. במעברה, הסבירו לזוג העולים הטרי כי אין אמצעים לטפל בתינוק רפאל ואביו נאלץ לקחת אותו אל בית החולים הממשלתי, דונולו, שביפו.


אג'ני משען מתארת את חטיפת בנה

"סבא נסע איתו", מספרת גולן. "סבתא נותרה שם, לשמור על המשפחה. אחרי שרפאל התקבל בבית החולים, סבא חזר למעברה בלילה, ובבוקר שב לבית החולים. כשהוא חזר, אמרו לו שרפי מת. סבא הופתע". התינוק היה אמנם חולה, אך לא במצב קשה. הדבר היה תמוה מאוד לסבא מרדכי, שביקש לראות את גופתו של התינוק.

"הם אמרו לו שהוא כבר נקבר. סבא היה אדם מאמין, הוא רצה לראות קבר, גופה, משהו. היה חשוב לו לפחות לשבת שבעה. אמרו לו שאין גופה, שאי אפשר לראות אותו. נפנפו אותו. לא הראו לו קבר. גם תעודת פטירה סירבו לתת לו", היא מספרת.

"שנים אחרי כן, כשהוא הבין מה באמת קרה, הוא אמר שהוא לא האמין שבמדינת היהודים, יהודים מסוגלים לעשות דבר כזה ליהודים".

גולן מספרת כי מרדכי ואג׳ני (גניה) לא הפסיקו לייסר עצמם ולחוש אשמה על תמימותם עד סוף חייהם, והם חיפשו את בנם עד יומם האחרון. "גדלתי על הסיפור הזה, על כל מה שמשתמע מכך. אני מרגישה תחושת שליחות עמוקה לפעול לריפוי הפצע המדמם הזה. זו חובתנו המוסרית כחברה לשמוע את הסיפורים האלו ולהקשיב להם. על הממסד לתת להם את ההכרה הראויה על העוול העצום שנעשה כאן והטרגדיה שנגרמה למשפחות הללו. כדי להתחיל במסע התיקון".

האמת תיחשף רק ב-2066

סיפורם של מרדכי ואג׳ני (גניה) משען, או אולי סיפורו של רפאל, הוא סיפור כואב אחד מיני רבים. בעבר הרב עוזי משולם ז"ל, תיעד את עדויות המשפחות טען כי מדובר על תופעה בסדר גודל של כמעט חמשת אלפים מקרים של משפחות שסיפרו שהילד שלהם נעלם ללא עקבות.

ד"ר רפי שובלי, שחוקר את פרשת חטופי תימן, מזרח ובלקן, השתתף באירוע בירושלים כחלק במיום הזיכרון. לדבריו התופעה התרחשה בין שנות ה-20' של המאה הקודמת עד לשנות ה-70'. ועדת החקירה הממלכתית מ-1995 בדקה 1,333 תלונות פורמליות, אך לא הצליחה לספק תשובות ל-69 מקרים. "המדינה צמצמה את התלונות שלא נופלות בתחום הוועדה, בין 48' ל-54', מה שמותיר את מרבית השנים מחוץ לרשות הוועדה", מסביר שובלי.

לטענתו, כמות החטופים יכולה להגיע עד לעשרת אלפים תינוקות. מסמכי הוועדה נחתמו לשבעים שנה. ומשמעות הדבר היא כי כל אלו שרצו לגלות מה עלה בגורל בני משפחתם הקרובים לא יזכו להיעזר בהם לחשיפת האמת. יש לציין כי רק באחרונה נחשפו פרטי ועדות החקירה של מלחמת לבנון הראשונה, כך שהקצבת זמן כה ארוך לחשיפת ארכיון ועדה הוא חריג ונדיר ביותר.