סיפורם של יוצאי תימן סולימן משה בהגלי ואשתו סלמה שבנם הפעוט חיים נחטף ממחנה עולים.
שאול בן-חיים, ששה תינוקות נעלמו בלי להשאיר עקבות, מעריב, 26 בפברואר 1954
הועברו ממחנות עולים לבתי חולים - ולא הוחזרו לידי הוריהם. המשטרה התיאשה, הסוכנות אינה יודעת.
בימים הסוערים של "מרבד הקסמים" והעליה הגדולה וראשית מחנות העולים, כשאוכלוסיית ישראל גדלה ברבבות מדי חודש בחודשו, נעלמו ששה תינוקות במדינה - ועד היום הזה לא נתגלה עקבותיהם.
זה סיכומה של המשטרה, שלאחר חקירות מרובות ובירורים ודרישות בכל רחבי הארץ העבירה את ששת התיקים לארכיון.
לעומת התיקים החסרים יש עודף של שני ילדים שאין יודע את שמם ואין איש בא לתבעם. הם נמצאים במוסד של ויצ"ו בירושלים.
יש חשש שאין להם תובעים, מפני שהוריהם לקחו במקומם ילדים אחרים, וחושבים אותם עד היום לילדיהם.
בכל המקרים של העדר ילדים ושל ילדים עודפים, התחילה הפרשה בזה, שילדיהם החולים של העולים חדשים הוצאו מרשות הוריהם כדי להעבירם לבית חולים, ואחר כך קשה היה לחזור ולמצאם.
אך נתרכז כאן במקרה אחד, שהוא אופייני לכל השאר, ומאידך הוא יוצא דופן בזה שההורים לא השלימו עם האבדה. הם התריעו במשך חמש שנים והם מוסיפים להתריע. הם פנו עכשיו לנשיא המדינה, מר יצחק בן צבי, ולראש הממשלה מר משה שרת.
הנה מה שאירע למשה סולימן בהגלי:
"אנחנו כבר נטפל בילד"
היה לילה אפל וקודר כשהגענו, אנחנו, אנו, אשתי סלמה ובננו חיים הפעוט לשער מחנה ראש העין. ישר מן המטוס הגענו הלום. בהיכנסנו למחנה ניגשה אלינו מטפלת אחת, שאלה לשמו של הילד על זרוע אמו, לשמי אני ולשם אשתי, רשמה הכל וביקשה למסור לה את הילד. "אנחנו כבר נטפל בו, וכשתשמעו את צלצול הפעמון תוכלו לבוא לבית התינוקות כדי להניקו" אמרה לנו. כך פתח סולימן משה בהגלי בן ה- 25 את סיפורו כשבאנו לבקרו בביתו אשר בשיכון ג' בראש העין...
למאמר השלם הקלק על התמונה
שאול בן-חיים, ששה תינוקות נעלמו בלי להשאיר עקבות, מעריב, 26 בפברואר 1954
הועברו ממחנות עולים לבתי חולים - ולא הוחזרו לידי הוריהם. המשטרה התיאשה, הסוכנות אינה יודעת.
בימים הסוערים של "מרבד הקסמים" והעליה הגדולה וראשית מחנות העולים, כשאוכלוסיית ישראל גדלה ברבבות מדי חודש בחודשו, נעלמו ששה תינוקות במדינה - ועד היום הזה לא נתגלה עקבותיהם.
זה סיכומה של המשטרה, שלאחר חקירות מרובות ובירורים ודרישות בכל רחבי הארץ העבירה את ששת התיקים לארכיון.
לעומת התיקים החסרים יש עודף של שני ילדים שאין יודע את שמם ואין איש בא לתבעם. הם נמצאים במוסד של ויצ"ו בירושלים.
יש חשש שאין להם תובעים, מפני שהוריהם לקחו במקומם ילדים אחרים, וחושבים אותם עד היום לילדיהם.
בכל המקרים של העדר ילדים ושל ילדים עודפים, התחילה הפרשה בזה, שילדיהם החולים של העולים חדשים הוצאו מרשות הוריהם כדי להעבירם לבית חולים, ואחר כך קשה היה לחזור ולמצאם.
אך נתרכז כאן במקרה אחד, שהוא אופייני לכל השאר, ומאידך הוא יוצא דופן בזה שההורים לא השלימו עם האבדה. הם התריעו במשך חמש שנים והם מוסיפים להתריע. הם פנו עכשיו לנשיא המדינה, מר יצחק בן צבי, ולראש הממשלה מר משה שרת.
הנה מה שאירע למשה סולימן בהגלי:
"אנחנו כבר נטפל בילד"
היה לילה אפל וקודר כשהגענו, אנחנו, אנו, אשתי סלמה ובננו חיים הפעוט לשער מחנה ראש העין. ישר מן המטוס הגענו הלום. בהיכנסנו למחנה ניגשה אלינו מטפלת אחת, שאלה לשמו של הילד על זרוע אמו, לשמי אני ולשם אשתי, רשמה הכל וביקשה למסור לה את הילד. "אנחנו כבר נטפל בו, וכשתשמעו את צלצול הפעמון תוכלו לבוא לבית התינוקות כדי להניקו" אמרה לנו. כך פתח סולימן משה בהגלי בן ה- 25 את סיפורו כשבאנו לבקרו בביתו אשר בשיכון ג' בראש העין...
למאמר השלם הקלק על התמונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה