ניסים מנוס מחפש את זכריה אחיו התאום שנעלם בשנות ה -50

יוני 2016 - "אני זוכר הורים שבורים ועצובים, לא הייתה שמחת חיים בבית בגלל האובדן הזה. חיינו בתחושת חסר ותעלומה שליוותה את המשפחה לכל מקום ובכל השנים". ניסים מנוס (66) מראשון לציון מקיים למראית עין חיים רגילים ושגרתיים. יש לו שישה ילדים ושישה נכדים, אבל מאז שהוא זוכר את עצמו האלמנט המרכזי בחייו לא עוזב אותו: החיפוש אחר אחיו התאום שממנו נפרד שלושה ימים בלבד לאחר לידתם. "יש לי הרגשה חזקה שהוא חי וקיים", אמר מנוס ברקע ציון יום המודעות לפרשת חטיפת ילדי תימן.



"אני ואחי התאום נולדנו בבית והועברנו ביום הלידה לבית חולים בטבריה", סיפר מנוס, שהעיד בפני כמה ועדות חקירה שבדקו את הפרשה. "יום למחרת ההגעה לשם, אחי התאום זכריה נעלם. בבית החולים אמרו להורים שהוא חלה והועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה. כשאבא הגיע לשם וחיפש את הילד בקדחתנות אמרו לו 'הילד מת ונלקח לקבורה בעפולה'. צריך להבין, הוא היה בריא ושלם לפני זה, אבא הגיע לעפולה לחברה קדישא אבל אף אחד לא היה מוכן להראות לו קבר".

מנוס נמנה עם בני המשפחות שהגיעו היום לכנסת והשתתפו בדיונים, שבהם עלתה הדרישה לחשוף את הפרוטוקולים החסויים של ועדת החקירה הממלכתית לפרשת ילדי תימן. "רק האמת תרפא", אמר מנוס. "במשך שנים חשדנו באדם חשוך ילדים שהתגורר במושב שלנו. כמה שבועות אחרי מה שסיפרו לנו שמענו בכי של תינוק מהבית שלו, והוא פשוט נעלם. כל כמה זמן בא מישהו ואומר 'ראינו אותך', התחושה היא שחצי ממני חסר, אני מחפש אותו כל חיי".

"הוא היה ילד בריא ושלם". ניסים מנוס עם אחותו תמי אוחיון-מנוס

תעודת לידה זכריה מנוס