ועדת בהלול מינקובסקי - לאן נעלמו ילדי תימן - עמוס כרמלי, עיתון דבר, 13 באוגוסט 1968
להורדת הכתבה בקובץ PDF הקלק כאן
במשך 17 שנה ריחפה בארץ תעלומת היעלמם של ילדי תימן ממחנות העולים של ראשית שנות החמישים. על מספר הילדים הנעדרים התהלכו גרסאות שונות: היו שהעריכו אותם בעשרה, בחמישים או במאה מקרים. אך איש לא שיער בי מספרם מסתכם במאות נעדרים.
חוברת כחולה שהונחה בסוף השביע שעבר על שולחן ועדת השירותים הציבוריים של הכנסת פתרה חלק גדול מן התעלומה. ב- 196 דפיה מקפלת החוברת טרגדיה מזעזעת אודות 342 ילדים שהוריהם התלוננו על היעלמם.
מחבריה — חברי ועדת החקירה המיוחדת שמינתה על־ידי שרי המשפטים והמשטרה — קובעים, כי רק ארבעה מבין 342 הילדים נמצאים בחיים אצל משפחות מאמצות או אומנות בישראל. 316 ילדים נפטרו ו- 22 נעדרים.
ועדת החקירה בראשותם של יוסף בהלול, פרקליט מחוז חיפה והצפון ורב־פקד ראובן מינקובסקי מהמטה הארצי של המשטרה, מונתה ב־ 3 בינואר 1967 להוות ועדה אשר מתפקידה לחקור ביחס לבירור הטענות בדבר היעלמם של תינוקות ממחנות העולים בשנים 1949 - 1951 וגורלם.
הצורך בחקירה נולד כשהורים קיבלו צווי גיוס לבניהם
הצורך בהקמתה נולד בעקבות זעקה ציבורית שהקימו חלק מן ההורים, שחשדותיהם גברו בשנת 1966 כאשר קיבלו צווי גיוס עבור בניהם הנעדרים. צריך היה מי שייחלץ לעזרת ההורים הממורמרים, יעזור בהסרת הלוט מעל התעלומה המחרידה ויפתור את ההורים מן הסיוט הנורא אחת ולתמיד.
בהתחלה נרתמו לפעולה שניים מתושבי קרית-אונו, שלום צדוק וחיים עמראני, שקיבלו על עצמם לארגן כנס של הורי הילדים שנעלמו. הכנס בחר ועדה ציבורית, אשר הצליחה במרוצת פעולתה לגלגל את הנושא עד לשולחן הכנסת. הטיפול הועבר בהמלצת שר המשפטים לוועדת השירותים הציבוריים וזו החליטה על מינוי ועדת החקירה.
בכתב המינוי הודגש גי על חברי ועדת־החקירה לעמוד בקשר עם נציגי הוועדה הציבורית (ושניים מהם, יועצה המשפטי ה. קהן והחוקר עמי חובב הצטרפו אליה כנציגים) וכן נקבע שהמפקח הכללי של המשטרה יעמיד לרשות הוועדה את העזרה הנאותה בכוח אדם, ברכב ובציוד. הוועדה השתכנה בארבעה חדרים במטה נפת פתח-תקווה. ולרשותה הועמדו 4 חוקרים קבועים, קצין ניהול, ארכיבאר, מזכירה, נהג ורכב. לאחר
שהסתבר כי החקירה היא ענפה ומסתעפת הצטרפו אליה חוקרי משטרה נוספים.
נבדקו ארכיונים ומסמכים, רואיינו עשרות אנשים
ראשית מעשה שמה הוועדה את ידה על כל הארכיבים והמסמכים הנוגעים לעליית יהודי תימן והנמצאים בידי המוסדות שטיפלו בשעתו בעליית יהודי תימן, כגון: הסוכנות היהודית, משרד הסעד, משרד הבריאות, בתי־חולים וכוי.
היא פנתה בקריאה לציבור באמצעות העיתונות והרדיו לבוא לעזרתה ולמסור לה את כל הידיעות הנוגעות להיעלמם של ילדי תימן. אנשיה התפרשו על ששת מחנות העולים שבהט שהו עולי תימן והעלו מהריסות הבניינים ומצריפים נטושים ופרוצים אלפי תיקים, מיסמכיט וקטעי יומנים שתיו לעזר רב
רואיינו עשרות אנשים, מנהלים ועובדי מחלקות של מוסדות ציבוריים וממשלתיים, שסיפקו מידע על מיכלול הבעיות הנוגעות לעליית יהודי תימן, וניגבו עדויות מ־ 339 ההורים המתלוננים כשלכל תלונה נפתח תיק חקירה לחוד.
תחלואה קשה במחנה עין שמר
איסוף החומר על־ידי הוועדה נתקל בקשיים מרובים שהזמן גרמם. רוב התלונות התייחסו לשנות החמישים המוקדמות, בעוד שמרבית המוסדות בהם שהו עולי תימן חוסלו בינתיים והארכיונים שלהם חלקם הושמדו וחלקם נמצאו חסרים כתוצאה מטלטולים והעברות.
הוועדה עשתה מאמץ עליון לאסוף כל מסמך, היכול להפיץ אור על היעלמם של הילדים ואף הגיעה למרתפי אותם המוסדות שעסקו בעליית יהודי תימן כדי לחפש בהם מיסמכים מתאימים.
בין השאר, הגיעה הוועדה בחיפושיה אל יהודי יוצא תימן בשם י. אריכא, המתגורר ביום במרכז הארץ ואשר היה אחד האחראים על מחנה העולים בעין שמר...
להמשך קריאה, להלן צילומי הכתבה
להורדת הכתבה בקובץ PDF הקלק כאן
במשך 17 שנה ריחפה בארץ תעלומת היעלמם של ילדי תימן ממחנות העולים של ראשית שנות החמישים. על מספר הילדים הנעדרים התהלכו גרסאות שונות: היו שהעריכו אותם בעשרה, בחמישים או במאה מקרים. אך איש לא שיער בי מספרם מסתכם במאות נעדרים.
חוברת כחולה שהונחה בסוף השביע שעבר על שולחן ועדת השירותים הציבוריים של הכנסת פתרה חלק גדול מן התעלומה. ב- 196 דפיה מקפלת החוברת טרגדיה מזעזעת אודות 342 ילדים שהוריהם התלוננו על היעלמם.
מחבריה — חברי ועדת החקירה המיוחדת שמינתה על־ידי שרי המשפטים והמשטרה — קובעים, כי רק ארבעה מבין 342 הילדים נמצאים בחיים אצל משפחות מאמצות או אומנות בישראל. 316 ילדים נפטרו ו- 22 נעדרים.
ועדת החקירה בראשותם של יוסף בהלול, פרקליט מחוז חיפה והצפון ורב־פקד ראובן מינקובסקי מהמטה הארצי של המשטרה, מונתה ב־ 3 בינואר 1967 להוות ועדה אשר מתפקידה לחקור ביחס לבירור הטענות בדבר היעלמם של תינוקות ממחנות העולים בשנים 1949 - 1951 וגורלם.
הצורך בחקירה נולד כשהורים קיבלו צווי גיוס לבניהם
הצורך בהקמתה נולד בעקבות זעקה ציבורית שהקימו חלק מן ההורים, שחשדותיהם גברו בשנת 1966 כאשר קיבלו צווי גיוס עבור בניהם הנעדרים. צריך היה מי שייחלץ לעזרת ההורים הממורמרים, יעזור בהסרת הלוט מעל התעלומה המחרידה ויפתור את ההורים מן הסיוט הנורא אחת ולתמיד.
בהתחלה נרתמו לפעולה שניים מתושבי קרית-אונו, שלום צדוק וחיים עמראני, שקיבלו על עצמם לארגן כנס של הורי הילדים שנעלמו. הכנס בחר ועדה ציבורית, אשר הצליחה במרוצת פעולתה לגלגל את הנושא עד לשולחן הכנסת. הטיפול הועבר בהמלצת שר המשפטים לוועדת השירותים הציבוריים וזו החליטה על מינוי ועדת החקירה.
בכתב המינוי הודגש גי על חברי ועדת־החקירה לעמוד בקשר עם נציגי הוועדה הציבורית (ושניים מהם, יועצה המשפטי ה. קהן והחוקר עמי חובב הצטרפו אליה כנציגים) וכן נקבע שהמפקח הכללי של המשטרה יעמיד לרשות הוועדה את העזרה הנאותה בכוח אדם, ברכב ובציוד. הוועדה השתכנה בארבעה חדרים במטה נפת פתח-תקווה. ולרשותה הועמדו 4 חוקרים קבועים, קצין ניהול, ארכיבאר, מזכירה, נהג ורכב. לאחר
שהסתבר כי החקירה היא ענפה ומסתעפת הצטרפו אליה חוקרי משטרה נוספים.
נבדקו ארכיונים ומסמכים, רואיינו עשרות אנשים
ראשית מעשה שמה הוועדה את ידה על כל הארכיבים והמסמכים הנוגעים לעליית יהודי תימן והנמצאים בידי המוסדות שטיפלו בשעתו בעליית יהודי תימן, כגון: הסוכנות היהודית, משרד הסעד, משרד הבריאות, בתי־חולים וכוי.
היא פנתה בקריאה לציבור באמצעות העיתונות והרדיו לבוא לעזרתה ולמסור לה את כל הידיעות הנוגעות להיעלמם של ילדי תימן. אנשיה התפרשו על ששת מחנות העולים שבהט שהו עולי תימן והעלו מהריסות הבניינים ומצריפים נטושים ופרוצים אלפי תיקים, מיסמכיט וקטעי יומנים שתיו לעזר רב
רואיינו עשרות אנשים, מנהלים ועובדי מחלקות של מוסדות ציבוריים וממשלתיים, שסיפקו מידע על מיכלול הבעיות הנוגעות לעליית יהודי תימן, וניגבו עדויות מ־ 339 ההורים המתלוננים כשלכל תלונה נפתח תיק חקירה לחוד.
תחלואה קשה במחנה עין שמר
איסוף החומר על־ידי הוועדה נתקל בקשיים מרובים שהזמן גרמם. רוב התלונות התייחסו לשנות החמישים המוקדמות, בעוד שמרבית המוסדות בהם שהו עולי תימן חוסלו בינתיים והארכיונים שלהם חלקם הושמדו וחלקם נמצאו חסרים כתוצאה מטלטולים והעברות.
הוועדה עשתה מאמץ עליון לאסוף כל מסמך, היכול להפיץ אור על היעלמם של הילדים ואף הגיעה למרתפי אותם המוסדות שעסקו בעליית יהודי תימן כדי לחפש בהם מיסמכים מתאימים.
בין השאר, הגיעה הוועדה בחיפושיה אל יהודי יוצא תימן בשם י. אריכא, המתגורר ביום במרכז הארץ ואשר היה אחד האחראים על מחנה העולים בעין שמר...
להמשך קריאה, להלן צילומי הכתבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה