חטיפת ילדי תימן המזרח והבלקן - עדויות סלמה עוזרי, רחל אדלשטיין, יהודית יוסף

אמהות שילדיהן נחטפו נחשפות: "לקחו לי את התינוק מהידיים – ונעלמו"
סלמה עוזרי ראתה את בנה התינוק בפעם האחרונה מיד לאחר שהניקה אותו לראשונה, יהודית יוסף עדיין מחכה לשמוע על רפאל שנעלם לפני 70 שנה ורחל אדלשטיין עדיין לא מצאה את הקבר של בנה. לקראת יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, האמהות נחשפות מול המצלמה
אביבית מיסניקוב‎ | חדשות 2 | 07/06/16




יותר מ-60 שנה עברו מאז נחשפה אחת מהפרשות החמורות והאפלות בתולדות המדינה, שהותירה צלקות עמוקות בקרב עשרות משפחות. לקראת יום המודעות לפרשת חטיפת ילדי תימן שיצויין בסוף החודש, ארבע אמהות ניצבות מול המצלמה ומספרות כיצד נחטפו ילדיהן מבין הידיים שעות ספורות לאחר הלידה, ועל השבר הגדול שליווה את ימי חייהן בצל הטראומה הקשה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק

בחורף הקר של 1949 מצאה עצמה סלמה (שולמית) עוזרי, אז עולה חדשה מתימן, כורעת ללדת את בנה בכורה באחד הצריפים בעין שמר בטרם הספיקה להגיע לבית החולים. אחות שהייתה בקרבת מקום ושמעה את בכיו של התינוק סייעה לה במהלך הלידה, אך בסופה לקחה את התינוק ונעלמה.

כשפינו את סלמה לבית החולים נתנו לה לראות את הילד ולהניק אותו, אך כשרצתה לחזור לביתה עם בנה ולעשות לו ברית מילה לא הסכימו להחזיר לה אותו בטענה שהוא לא שלה. "אמרתי להם שאני לא זזה מפה בלי הילד שלי, הילד שלי הראשון", ניסתה סלמה לשכנע את אנשי בית החולים בעברית משובשת בשילוב עם ערבית.


את בנה הבכור קיבלה סלמה בחזרה רק לאחר דיון ארוך בבית משפט, שבו הייתה צריכה להוכיח כי היא אכן אמו הביולוגית של הילד, אך כשנכנסה להיריון בפעם השנייה, הסיפור הסתיים אחרת. לאחר הלידה בבית החולים בחדרה נלקח הבן מיד על ידי הצוות הרפואי. "ביקשתי להניק אותו ולא נתנו לי", היא מתארת. "אמרו לי שאני לא מרגישה טוב ושאין לי חלב".

לדברי סלמה היא נשארה בבית החולים במשך שלושה ימים בדרישה לראות את בנה שרק נולד. לאורך שלושה חודשים מיום הלידה המשיכו בני המשפחה להתקשר לבית החולים על מנת לברר מה עלה בגורל התינוק. "כשהגענו לבית החולים סיפרו לנו שהוא מת", אומרת סלמה. "אמרו לנו שקברו אותו, אבל כל מה שראינו בבית הקברות זה אבן בלי כלום".
"לחשוף החומרים מוועדת החקירה"

יהודית יוסף ילדה את בנה רפאל לפני 70 שנה ועד היום היא מחכה לדפיקה בדלת שתבשר לה מה עלה בגורלו. היא מספרת כיצד ראתה אותו בפעם האחרונה בבית החולים כשהוא שמע את קולה, התרומם על רגליו והניף את ידיו לאוויר כי רצה שתחזיק אותו. יוסף זוכרת כי רפאל היה נראה בריא לגמרי.

יום לאחר מכן הודיעו לה בבית החולים כי הילד מת. "היא רואה תכנית טלויזיה ורואה שלזמר שם שומה מתחת לאף כמו שהיא זוכרת שהיה לבן שלה", מספרת בתה... "היא תמיד אומרת לי: 'הנה זה הוא'. היא מחפשת בכל אחד את הבן השלה".

עדויות אלו ועוד כ-150 עדויות אחרות הן חלק מפרויקט הדגל של עמותת "עמר"ם" - חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן, ששם לו למטרה להפוך את הסיפורים האנושיים הקשים לארכיון נגיש לציבור. המטרה העיקרית של התיעוד נועדה לשפוך אור על העדויות שהושתקו עד כה ולקרוא למדינה להכיר באופן רשמי בעוול שנעשה למשפחות. היום (שלישי) השיקה העמותה את האתר החדש שלה, לקראת יום המודעות לפרשת ילדי תימן שיחול בעוד כשבועיים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה