ציונה היימן: "יגאל אלון הביא אותי מבית חולים מתנה לחברים"

"יגאל אלון הביא אותי מבית חולים מתנה לחברים" , יהודית יחזקאלי , ידיעות אחרונות , 17.02.2002

ציונה היימן (52) היתה בת שנתיים כשנלקחה מבית חולים בירושלים והובאה ע"י הזוג אלון לקיבוץ גינוסר. "אימי המאמצת סיפרה לי שיגאל הסדיר את עניין האימוץ", היא טוענת. כל ניסיונותיה למצוא את הוריה הביולוגים עלו בתוהו. 

לפרשת ילדי תימן החטופים, שמסעירה את המדינה כבר שנים, נוסף לאחרונה סיפור אישי ומדהים על ילדה קטנה ועל מפקד הפלמ"ח לשעבר ואחד מבכירי מפלגת העבודה לדורותיה, יגאל אלון, ובת זוגו רות.

ציונה היימן (52), המתגוררת היום במושב שדמות דבורה, היתה בת שנתיים כשהובאה לקיבוץ גינוסר על ידי יגאל ורות אלון. בני הזוג מצאו אותה בבית חולים בירושלים והביאו אותה לאימוץ לחבריהם חשוכי הילדים. ציונה גודלה באהבה על ידי הוריה המאמצים, אך היא מאמינה כי היא מילדי תימן החטופים ועברה הלוט בערפל לא נותן לה מנוח.

גודלתי במסירות ובאהבה רבה על ידי הוריי המאמצים וזכיתי לחיבה גדולה מצד יגאל ורות אלון, אבל גם עברתי סבל גדול בגלל מוצאי התימני, היא מספרת. מעולם לא הרגשתי שייכת לקיבוץ. הילדים קראו לי כושית בגלל מראי השחום.

ציונה, אם לשלוש בנות ובן, חולמת לפתוח את תיק האימוץ שלה כדי לדעת מי משפחתה הביולוגית, ובעיקר אם נחטפה מידי הוריה. היא יודעת מעט מאוד על עברה, ורק בגיל 16 נודע לה שהיא מאומצת.

הייתי בת שנתיים כשאמי החליטה לאמץ תינוקת, כיוון שלא יכלה להרות. היא הגיעה עם הזוג אלון לבית החולים בירושלים, שם שכבתי חולה. אמי בחרה בי, וכשהבראתי נלקחתי לקיבוץ על ידי יגאל ורות, שהצטיידו באישור אימוץ כחוק – מתנה להוריי המאמצים.

הורי גידלו אותי כאילו הייתי בתם הביולוגית, אבל ילדי הקיבוץ הציקו לי וקראו לי בשמות גנאי. בפנימייה בקיבוץ גבעת חיים. בהיותי בת 16, גילתה לי אחת הבנות שאני מאומצת. הייתי בהלם. כעסתי על הוריי על שלא סיפרו לי, ואילצתי אותם לומר לי את האמת. הם אמרו לי שבחרו בי בגלל עיניי היפות וידיי המושטות לעברם כשבאו לבית החולים, וכי יגאל סידר את עניין האימוץ.

כשבגרה ציונה, ביקשה לפתוח את תיק האימוץ הנמצא במשרד הרווחה, נענתה בשלילה. כל שידעתי הוא שהיו לי שני שמות: אורה וציונה, וכי שמות הוריי הביולוגיים הם אברהם וסעידה. לא ברור לי אם אלה שמותיהם האמיתיים.

כשלא ניתן לי לפתוח את תיק האימוץ, הסתפקתי בחיי החדשים. בינתיים אבי המאמץ נפטר. אמי המאמצת כבר בת 92. היא גרה כיום בבית האבות בקיבוץ ומידי שבוע אני מבקרת אצלה. לפני כמה שנים פנתה אלי נציגת עמותת עוזי משולם ואמרה שידוע להם כי אמי הביולוגית מתגוררת בראש העין ויש לה חמישה בנים. הגעתי אליה. היא סיפרה לי שנולדה לה ילדה, אך היא נלקחה ממנה ונאמר לה שמתה. הדמיון בינינו רב – המראה התימני, החיוך ומבנה הפנים.

"התברר שלפני שהגעתי אליה, הגיעה לביתה עוד אישה שטענה שהיא בתה החטופה והם ערכו 'חאפלה'. מאוחר יותר גילו הבדיקות הגנטיות שמדובר בטעות, ואכזבתה היתה מרה. ערכנו בדיקות גנטיות, אך תוצאות הבדיקות לא היו חד משמעיות. התאכזבתי וניתקתי איתה קשר".

לפני שנתיים התבשרה ציונה כי יש לה קבר.

"זה היה נורא. התקשרה אלי מישהי מהעמותה של עוזי משולם וסיפרה שיש לי קבר בירושלים. היא אמרה שהיא יודעת שאני מילדי תימן החטופים ואומצתי בקיבוץ גינוסר. הלכתי לראות את המקום שבו קברו אותי כביכול, בהר המנוחות בירושלים. בחלקת הקברים היו הרבה מקלות תחובים באדמה, ללא שמות. המקלות האלה מסמלים בעיניי את מצבם של ילדים כמוני, שנעקרו ממשפחותיהם לתמיד".

רות, אלמנתו של יגאל אלון, המתגוררת עדיין בגינוסר, זוכרת היטב את ציונה:

"הוריה המאמצים שלמה ז"ל ואסתר, ביקשו שנעזור להם לקבל ילד לאימוץ. הגענו לבית החולים בירושלים יחד איתם. ציונה היתה מאוד מתוקה. תינוקת מקסימה. הבאנו אותה עבורם לקיבוץ, אבל לא היו לנו מקורות לדעת מי הוריה הביולוגיים".

נציגי העדה התימנית בישראל פנו השבוע לכנסת בדרישה לתמוך בהצעת חוק של ח"כ צבי הנדל (האיחוד הלאומי) להקמת ועדת חקירה ממלכתית למציאת הנעדרים מקרב ילדי תימן בהשתתפות נציגי המשפחות (על ועדות החקירה ראו בתמונה).

משה נחום, חבר הקונגרס היהודי העולמי ונציג העדה התימנית, אמר בישיבת ועדת הקליטה והעליה בכנסת: המקרה של ציונה אינו יחיד. חשפנו עוד למעלה מ- 150 מקרים של תינוקות שנאמר להוריהם כי מתו והם חיים. אנו דורשים לפתוח את תיקי הילדים המאומצים ומוסתרים בגנזכי המדינה, לערוך בדיקות די אן אי למשפחות הילדים הנעדרים ולחקור מה עלה בגורלם של עשרות ילדים שנעלמו.

לצפיה במאמר הקלק כאן